תקציר:

כשוויולט ופינץ' נפגשים על מעקה מגדל הפעמון של התיכון — בגובה שש קומות — לא ברור מי מציל את מי. האם ויולט מצילה את פינץ' שחושב בכל יום על המוות, אבל מוצא שוב ושוב משהו שמשאיר אותו כאן, חי וער? או שדווקא הוא מציל את ויולט, שסופרת את הימים עד סוף התיכון, כשתוכל לברוח מהעיירה הקטנה באינדיאנה ומהאבל הכבד על אחותה. כשהשניים יוצאים לעבוד על פרויקט לימודי משותף הם מגלים שרק בחברת ויולט פינץ' יכול להיות הוא עצמו — נער נועז, מצחיק ולא מתפשר, ורק בחברת פינץ', ויולט שוכחת לספור את הימים ומתחילה לחיות אותם. האם אהבת הנעורים באמת תוביל אותם אל כל המקומות המוארים?